"בכיף או לא בכיף": הדרך שלי לחנך את הילדים לבצע את המשימות שלהם

הכנת הילדים לשאלה

כדי שהילד יבצע את המשימות שלו בשיטת "בכיף או לא בכיף" נדרשת הכנה קפדנית ומחושבת, אי אפשר לגשת לילד ולשאול אותו את השאלה מבלי שהוא מבין את ההשלכות של התשובה שלו.

השלב הראשון - הכרת המשימה, למה אנחנו עושים אותה, כמה זמן נדרש לעשות אותה והכי חשוב דוגמאות והסברים לילד איך לעשות אותה. היכן שהוא מתקשה לעצור ולהסביר לו מה הדרכים שניתן לעשות כדי שיבחר את המתאים לו.
לדוגמה: להתלבש בבוקר כחלק מנוהל הבוקר אצל הרבה משפחות ההתמודדות הזאת לא קלה ואפילו כושלת, הבוקר נהפך ללחוץ מלא עצבים הזמנים ליתר המשימות מתקצרים ואפילו מדלגים על משימות כמו ציחצוח שיניים כדי לא לאחר למסגרות. בשלב ההכנה הסברתי לילדי מה נדרש מהם לבצע בבוקר ושאחד מהדברים זה להתלבש, לאחר מכן הסברתי להם למה אנחנו מחליפים בגדים כל בוקר ולמה חשוב לעשות זאת (שמירה על היגיינה, נראות וכו') כשהילד הפגין מסוגלות להתלבש לבד נתתי לבצע את המשימה באופן עצמאי בזמן שאני צופה בו ורואה איך הוא מתמודד איתה בהתחלה הוא כמובן נתקל בקשיים (חולצה הפוכה, גרביים וכו') כך שכל פעם הוא קיבל פתרון לבעיה עד שנפתרו כל הבעיות. לאחר מכן הוספתי את הזמן הדרוש לו לביצוע המשימה, השתמשתי בשעון מחוגים "כשהמחוג הגדול מגיע לכאן…". השלב הזה דרש ממני להקדיש לו הרבה תשומת הלב וסבלנות אך היום אני ללא ספק קוצר את הפירות.

השלב השני - התוצאה, לדבר איתו על התוצאה לאחר ביצוע נכון של המשימה ואם ניתן גם להמחיש לו מה טוב. לא לשכוח לשבח אותו ולהפגין לו את החושות החיוביות שעוברות אצלכם ההורים כאשר הוא מבצע את המשימות באופן נכון ועצמאי
לדגמה: כשהילד סיים להתלבש בזמן, הייתי מספר באותו היום לגננת שלו על איך הוא התלבש בחריצות בזמן שהוא שומע את נימת הגאווה שבקולי. הייתי מספר לו שבזכות זה שהוא ביצע את המשימה שלו הוא הגיע בזמן לגן ואבא הגיע בזמן לעבודה ולכן כך נוכל מידי פעם לצאת לאכול גלידה או כל בילוי אחר על חשבון הזמן והכסף שחסכנו.

השלב השלישי - סירוב או התנגדות לביצוע המשימה, ההתנגדות לא תאחר לבוא בעיקר בגלל "שאין חשק" עכשיו והוא רוצה "עוד מעט" או שיש דברים אחרים שהוא רוצה לבצע כרגע. לילדים עם הפרעות קש"ר (קשב וריכוז / ADHD) ישנם גם את המקרים שדעתו של הילד מוסחת בגורמים סביבתיים כמו טלוויזיה שפתוחה או משחק שהפנה את תשומת ליבו במהלך הפעולה. לא פעם ראיתי אותו יושב מול הטלוויזיה מספר דקות עם המכנסיים בגובה הברך. יש להבדיל בין 2 המיקרים, בין סירוב או התנגדות למשימה לבין הפרעת קש"ר שגרמה לאי ביצוע המשימה כפי שהתבקש ממנו.

במקרים בהם הילד מסרב לבצע את המשימה אני מסביר לו את התוצאה של הבחירה שלו, למה אי ביצוע המשימה היא לא אפשרות שיש לבחור בה, מה הסנקציות שיופעלו במידה ויבחר לא לבצע את המשימה.

לדוגמה: הילד מתנגד להתלבש, ראשית אשאל אותו למה הוא לא רוצה להתלבש? אם ההתנגדות היא קשורה לעייפות בכך שהוא עונה "אין לי כח אני עייף…" יכול להיות שזה באמת קשור לשעות שינה לא מספיקות ויש לתקן את נוהל הערב שמשפיע על נוהל הבוקר. במידה וההתנגדות קשורה לחשק "בא לי שתעזור לי" במצב הזה אני מסביר לו שכל אחד אחראי להתלבש בכוחות עצמו כמו שאני לא מבקש ממנו לגרוב לי את הגרביים ואם זה לא שכנע אותו אנסה לבדוק אם עזרה קטנה תעלה לו את המורל לבצע את המשימה לדוגמה אני אשים לך נעל אחת אתה את השינה.
במידה ומדובר בבעיית ריכוז אני מנתק אותו מהגורם המפריע אם ניתן, עומד מולו ומבקש שיסתכל עלי (קשר עין) אני מבקש ממנו להסתכל על השעון שבחדר ומסמן לו את הזמן שיש לו לסיים את המשימה כדי שכולם יוכלו להגיע למסגרות בזמן. אצלי ברוב היקרים זה עוזר והוא מבצע את המשימה ברוח טובה, במידה והוא ממשיך להתנגד אני מנסה למצוא דרך יצירתית להוביל אותו לביצוע המשימה מתוך הבנה שהוא צריך לעשות את המשימה שלו ולעשות אותה מבלי לחרוג בזמן כדי שנגיע בזמן. דוגמה לזה היא שאני אני מזהה את ההתנגדות אני פונה אליו "אני חושב שאני אספיק להתלבש לפניך מה אתה חושב?" זה מאתגר אותו באופן מידי. תמצאו את הדברים שגורמים לילדכם להיות מפוקסים והכי חשוב תהיו יצירתיים.

במידה והשיח אינו מוביל לשום מקום תדאגו להכין את ארסנל הסנקציות שהם משמעותיות עבורו, לדוגמה: "אם המשימה לא תבוצע לא תוכל לשחק עם הלגו שאתה כל כך אוהב" רק תשימו לב שזה די משמעותי לו ולא איזה משהו שבכלל לא מעניין אותו אם הוא יחסר לו. ודבר נוסף אם עברתם לשלב הסנקציות כדאי מאוד שתבקרו את עצמכם אם יכולתם לפעול אחרת כדי להגיע אליו בדרך אחרת.

שלב השאלה

לצערנו לא תמיד יש לנו את הזמן לפתור את הסיטואציה בגילוי סבלנות אין סופית. לכן אנחנו נדרשים להטמיע אצל הילדים את דרך הפעולה שלנו בצורה עקבית כך שהילד ידע את התוצאות של מעשיו עם מינימום הנחות שהוא יכול להשיג כשהוא לוחץ על הנקודות הרגישות שלנו.

למעשה כל השיטה הוכחה כעובדת בגלל שאלה אחת "אתה רוצה בכיף או לא בכיף?" כשאני שואל את ילדי את השאלה במצב מסוים באותו הרגע הם מריצים בראש את כל התהליך מהחשיבות של המשימה, למה היא נדרשת ועד לתוצאות האפשריות לבחירה שלו. מה שמדהים הוא שאין לא לאן לברוח כי חוסר תשובה משמעותה "לא בכיף" ומבחינתו לענות "לא בכיף" זה הפסד גדול מידי כי הסנקציה תופעל באופן מידי מבלי לקיים דיון עליה. וכאשר הוא עונה "בכיף" התגובה שלי מאוד חיובית אליו ואני נותן לו איזה פוש קטן לביצוע המשימה. לאחר מספר פעמים התשובה "לא בכיף" כבר לא נשמעה בבית.

אתם רשאים להעתיק, לשכפל ולשתף אולי זה יעזור לעוד הורים.

אשמח לשמוע איך השיטה עבדה לכם, יחי (גילי) - This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.